<h1>ראבי"ה סימן תתמ"ג</h1>
<h2>דף כא:</h2>
אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה בין בחול בין בשבת קסבר כבתה אין זקוק לה, ואסור להשתמש לאורה, לא שנא הרצאות מעות ולא שנא תשמיש אחר, והא דתניא מצותה משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק לא דאי כבתה הדר מדליק לה אלא דאי לא מדליק מצי מדליק אי נמי לשיעורא. ובשם רבינו תם ראיתי דבהני תרווייהו אזלינון לקולא בשיעורא ובדלא אדליק דבשל סופרים הלך אחר המקיל. ופירשתי זה בתשובות [סימן תתקע"ב]. וגם אם לא הדליק בלילה כה משפטו. תנו רבנן מצות [נר] חנוכה איש וביתו [והמהדרין נר לכל אחד ואחד] והמהדרין כו' עד ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק [נר] אחד ומכאן ואילך מוסיף ונהגו העם כבית הלל. תנו רבנן נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ואם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים, ובשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו. ואמר רבא וצריך נר אחרת להשתמש לאורה ואי איכא מדורה [לא צריך ואי אדם חשוב הוא אף על גב דאיכא מדורה] צריך, פירוש בשעת הסכנה שגזרו על המצות, כדאמרינן בפרק כירה [מ"ה ע"א] מהו לטלטלי שרגא דחנוכה מקמיה חברים בשבת וכו', והוא הדין סכנה אחריתי כגון אנו שאנו דרים בין הגוים ולהכי לא מדליק מבחוץ.
תנו רבנן בעשרים וחמשה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למיספד בהון שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו להדליק אלא יום אחד ונעשה נס והדליקו [ממנו] שמנה ימים, לשנה אחרת קבעון ימים טובים, וקיימא לן דהילכתא דכולהו בטלו בר מחנוכה ופורים. וכל שמונה ימים גומרין בהם את ההלל בלא דילוג כדאיתא [בערכין] [י' ע"א].
<h2>דף כב.</h2>
ונר חנוכה שהניח למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי. וקבלתי מן רבינו אבא מורי הני מילי בימיהם שהיו מניחין מבחוץ אבל לדידן שמניחין מבפנים אפילו למעלה מעשרים אמה כשירה כדאמרי בסוכה [ב' ע"ב] [אבל] דפנות מגיעות לסכך אפילו למעלה מעשרים אמה כשירה [דהא] שלטא ביה עינא. ובעיני נראה שיש לחלק למבין. ופירש רבינו חננאל מצוה להניחם בתוך עשרה. ולי נראה דכיון שנדחה הדקדוק של רבינא זאת אומרת אין קפידא בהכי. ומצוה להניחם בטפח הסמוך לפתח. והילכתא משמאל כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל. והיכי דליכא מזוזה קבועה בדשא מניח ליה בימין מדנקיט כדי שתהא וכו' הא לאו הכי לא. ואסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה, ומדליקין מנר לנר. והני מילי בנרות של חנוכה, אבל נר העודף שאינו אלא להדליק השאר אם כבה אין מדליקין אותו מהנר דמצוה אלא מדליקו ממקום אחר או יטול אחד מן הדולקים וידליק מנר לנר.
<h2>דף כג.</h2>
וקיימא לן הדלקה עושה מצוה ולא הנחה, ועוד מדקאמר מברכין להדליק נר של חנוכה שמע מינה הדלקה עושה מצוה. וכיון שהדלקה עושה מצוה הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום. אשה ודאי מדליקה ומפקא נמי לגברא דאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו נס. וגבי הילכות מגלה כתבתי דבהלכות גדולות גרסינן נשים חייבות במשמע מגילה ולא גרסינן במקרא מגילה. אמר רבא הדליקה מבפנים והוציאה לחוץ לא עשה ולא כלום, מאי טעמא הרואה אומר לצרכו הוא דנקיט [דאדלקה. ואמר רבא היה תפוש נר חנוכה ועומד לא עשה ולא כלום מאי טעמא הרואה אומר לצורכו הוא] לו.
אמר רב המדליק נר של חנוכה צריך לברך, אמר רב יהודה יום ראשון המדליק מברך שלש והרואה מברך [שתים מכאן ואילך המדליק מברך שתים והרואה מברך] אחת. יש מפרשים דווקא כשהולכים בספינה ורואה או עובר בשוק ורואה ולא הדליק עדיין בביתו אי נמי דנסיב ומדליקה עליה בביתיה, מאי מברך להדליק נר של חנוכה ושעשה ניסים ושהחיינו אבל אם סופו לברך אינו צריך לברך שהחיינו כשרואה, מידי דהוה אסוכה שמסדר להו כולהו אכסא [סוכה מ"ו ע"א]. ואם היה בדרך ולא בירך זמן [בליל ראשון] כשיבא [באמצע] ימי חנוכה לביתו מברך זמן, דהכי נמי אמרינן לגבי סוכה [סוכה מ"ז ע"ב] שכל דבר שמצותו דרבנן כגון נר חנוכה ומקרא מגילה שוה בברכתו לשל דאורייתא אבל לולב שיום ראשון רק מדאורייתא הוי איפלוגי במסכת סוכה [מ"ח ע"ב] דאיכא מאן דאמר יום ראשון מברך מכאן ואילך אינו מברך [ועוד איכא מאן דאמר יום ראשון מצות לולב מכאן ואילך מצות זקנים] ומפרש בירושלמי [סוכה פ"ג ה"ד] שאינו מברך אלא אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות [זקנים] כדי לחלק בין יום ראשון לשאר הימים, אבל בשאר מילי דרבנן לא אפליגי. אמר רב ששת אכסנאי חייב ומשתתף בפריטי בהדי אושפיזיה וסגי ליה, ואי נסיב ומדלקי עליה בגו ביתיה סגי ליה כדרב זעירא. ואי פתח בבא לנפשיה חייב לאדלוקי משום דלא ליחשדוהו. ובלילי שבת מדליק נר של חנוכה ברישא והדר מדליק נר של שבת כדפרישית טעמא לענין הדלקת נר של חנוכה ונר של שבת.
<h2>דף כג:</h2>
ונר ביתו [ונר חנוכה] נר ביתו עדיף משום שלום ביתו, נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף, נר חנוכה וקידוש היום נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא. אמר רב הונא נר שיש לו שני פיות עולה לשני בני אדם ואמר רב הונא מילא קערה שמן והקיפה פתילות אם כפה עליה כלי עולה לשני בני אדם, כגון המהדרין דקתני בברייתא [כ"א ע"ב], לא כפה עליה כלי עשאה כמדורה ואפילו לאחד אינו עולה. ואמר רב הונא הרגיל בנר חנוכה הווין ליה בנים תלמידי חכמים [פירוש] בין נר חנוכה ובין נר של שבת ובין נר של כל מצוה כגון נר שנוהגין להדליק ביום המילה על שם הילד הנימול [כ"ג ע"א] ואמר רב חצר שיש לה שני פתחים צריכה שני נרות ואמר רבא לא אמרן אלא משתי רוחות אבל מרוח אחד לא.
<h2>דף כד.</h2>
ובשאלתות דרב אחאי כתב ומחייב לאדכורי על הנסים בצלותא ובברכות המזון לא מחייב כדרב סחורה אמר רב הונא דאמר אינו מזכיר, ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה. ברם צריך נר חנוכה [שהותיר] שמן מותר לעשות בו כל צרכו או לא תא שמע דתנו רבנן נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון מוסיף עליו ומדליקו [בשני] וכן בשאר כל הימים אבל אם הותיר שמן ביום שמיני עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו דכיון שהוקצה למצותו אסור להשתמש בו. ואינו נראה לי דהא אתרוג שרי אחר גמר מצוה וכן סוכה, ושמא יש לומר הכא דעתו שלא להנות בו לעולם. ואיני יודע היכן שנויה הברייתא. ואם טעה ולא אמר על הנסים בתפלה אין מחזירין אותו, אבל בברכת המזון מחזירין אותו. ובהלכות מגלה פירשתי הכל. וקיימא לן דמזכירין של חנוכה במוסף נמי דיום הוא שנתחייב בד' תפלות.
